בטח את כבר לא זוכרת איך נראה בית שפוי...
הילד/ה שלך מתפוצצ/ת על כל "לא " שאת משמיעה, ואת עומדת מולו/ה חסרת אונים
את במתח כי אין לך מושג מתי תהיה ההתפוצצות הבאה
מתמודדת יומיום עם ההתפרצויות הבלתי נשלטות שלו/ה ואת כבר מותשת פיזית ונפשית
החסרת כבר כל כך הרבה שעות עבודה, הוצאת ים כסף על טיפולים,
שרק בלבלו אותך יותר.
את מרגישה במבוי סתום.
את מסתכלת על הילדים של החברות שלך ושואלת:
למה אצל כולן זה כ"כ פשוט?
מה אני עושה לא נכון?!"
בתוך תוכך את מאמינה שלילד יש פוטנציאל לא ממומש וזה לא מה שפללת לעצמך כאמא ..
את בטוחה איפשהו שאפשר וחייבת להיות דרך אחרת, את חולמת על בית רגוע וחיים נורמליים.
